ביום שישי לפני חודש סבא יוסל שלי
נכנס למיטה ונפרד מאיתנו
הוא היה בן 100.
הוא חי חיים מלאים, על אף התלאות בדרך.
75 שנות זוגיות. משק בכפר.
מוקף משפחה. תמיד עם חיוך וסיפור.
לקחתי לעצמי את הסופ"ש שאחרי לכתו
לעבד את החוויה, לסמן לעצמי
מה אני לוקח ממנו הלאה.
וכשהתיישבתי על ספסל בפארק
לאחר הליכת הבוקר שלי. פתאום הגיעו תובנות.
מה עוזר לאריכות ימים ובאיכות חיים טובה?
פתאום כל המחקרים התחברו לי
כשחשבתי על אורח החיים של סבא וסבתא שלי
(שגם היא נושקת ל- 100)
אחד האלמנטים מאריכי החיים
הוא קשר וחיבור לטבע
סבא שלי הגיע לארץ ועשה הכל
כדי להתיישב בכפר
הוא נטע עצי תפוז אבוקדו לימון ופקאן.
יום יום היה במגע כפיים עם האדמה
וסדר היום שלו כחקלאי
הושפע מהסייקל של הטבע.
לפני שאת חושבת שזה לא ריאלי עבורך
כתלאביבית אדוקה אני לא אומרת עכשיו
לעזוב הכל למצפה בגליל.
אבל גם שהות בפארק או בים,
שתילת גינה (גם קהילתית בעיר)
או יציאה לחופשה קצרה בטבע
כבר משפרת את איכות החיים
ומאזנת את הורמוני הסטרס
שאשמים ברוב תחלואי הגוף והנפש.
היפנים מדברים על "מקלחת יער" כמרפאת.
הליכה ביער, בין עצים,
מווסתת את מערכת העצבים.
הסינים מדברים על מגע עם האדמה
כמחזקת מערכת עיכול,
המערכת שאחראית על הספיגה
של חמרי ההזנה שלנו
וסילוק הרעלים מהגוף.
מגע עם האדמה יכול להיות גם בקדרות
פיסול בחימר
או הליכה יחפה בים.
מומלץ למי שהעיכול מציק לה.
הדבר האחרון שנמצא במחקרי האזורים בהם
חיו אנשים עד גיל 100 ויותר
היתה התזונה הטבעית.
הרבה מעולם הצומח
ובצורה הכי דומה למקור-
אורז או חיטה במקום פסטה או לחם
אגוזים שקדים ופירות במקום חטיפים ועוגיות.
האנשים האלו לא אוכלים פליאו, בלי סוכר וגלוטן!
הם פשוט אוכלים אוכל מן הטבע ולא ממעבדות ומפעלים.
הם בתנועה, בקהילה ובדרך כלל בשגרה קבועה.
זה נראה לכאורה ברור מאליו
אבל כיף תמיד להיזכר בדברים הבסיסיים
ובאנשים שהשאירו בנו את חותמם.
