כך הFOMO שלך משפיע לך על המשקל והבריאות


פוסט לשנה חדשה

אולי אתם מכירים אותם: הם כאן אבל רוצים להיות גם שם. אם אפשר בו זמנית.

הם (אולי אתם) רוצים לחוות, לעשות, לא לפספס. להיות בגם וגם וגם.

הם בוחרים שיטת תזונה או דיאטה אבל חוששים אולי שיטה אחרת תעבוד להם יותר

הם יגיעו לבופה או מסעדה וירצו לטעום מכל העולמות.


קוראים להם ובעצם כמעט לכולנו אנשי הfomo - Fear of Missing Out

מדובר בחרדה חברתית שבה מישהו חושש להחמיץ חוויות מהנות שאחרים חווים.

יש לנו כאן עניין של דאגה כמעט מתמדת להחמיץ הזדמנות לאינטראקציה חברתית, רומנטית, עסקית, גסטרונומית או אירוע מספק אחר. וזה לגמרי מתבטא גם בבריאות ובמשקל שלנו.


במובן מסוים אנחנו מפחדים לבחור ובוחרים לתת לדברים "לחטוף אותנו" כדי לא לפספס הזדמנויות

אם זה להתמקד במה נאכל מהמזנון המלא

או להתמיד בדרך תזונתית אחת בדרך למטרה שלנו

כי אם נתמקד נחווה ויתור על כל שלל האופציות שנפגוש בדרך:

אחד פלוס אחד במצע, חטיף שפגשנו בארון, מנות מהתפריט שלא בחרנו במסעדה, הפיצה שהחברים הזמינו או כיבוד הhappy hour בעבודה.



ישנם חוקרים שטוענים שחרדת ההחמצה נפוצה במיוחד אצל אנשים בעלי צרכים פסיכולוגיים לא מסופקים, כמו הרצון להיות אהוב או מוערך. אבל בואו נלך פשוט יותר –

איך נדע בכלל מה הצרכים שלנו ואיך נחוש סיפוק אם אנחנו כל הזמן מוצפים?

בשיטות, מחקרים (סותרים), מוצרים, בתי קפה ומאפיות , מסעדות בוולט ,בסטוריז (מלאי מטעמים ומקומות אקזוטיים וכמובן בבטן שטוחה וישבן חטוב שעוד לא השגנו ולאחרים יש)

הטכנולוגיה שחשפה אותנו לעוד המון אנשים ואפשרויות מביאה, על פי מחקרים לערך עצמי נמוך, חוסר סיפוק ואפילו מצב רוח ירוד ודכאון בשל תחושת ההחמצה .וכל העומס הזה כמובן מעמיס לנו גם על המח והעיכול.


אז מה עושים? מתנתקים מהעולם? מהרשת? בורחים לחיות באי בודד או במצפה בגליל?

פעם כשדפדפתי באיזה מדור טיפים של סלבז ונתקלתי בעצת זהב של סיוון רהב מאיר. היא כתבה שיש לנו שאיפה למולטיטאסקינג אבל שהאתגר המרכזי הוא להיות עד הסוף במה שאנחנו בוחרים לעשות או להיות כרגע. לא ברור לי איך היא מצליחה לעשות את זה עם קריירה ומספר ילדים מרשימים, אבל העצה הזאת הולכת איתי שנים ואני מזכירה אותה לעצמי כשאני עושה משהו והיד שלי נשלחת לנייד או הראש שלי נודד לכל המשימות שיש לי עוד להספיק.


דבר משמעותי נוסף שעוזר הוא הורדת העומס בכל התחומים בחיינו: מסביבת בית

ועבודה מסודרת, דרך הפחתת כמויות צריכת מוצרי מזון, בגדים ומידע .

אפילו בתחום ניהול הזמן ועומס המטלות - להחליט על 3 משימות בלבד שאני רוצה לעשות היום.

זה אומר גם להתמקד ב2-3 מאכלים שהכי יספקו את הצרכים הפזיולוגיים

אבל גם הרגשיים שלי מכל מבחר הבופה. ולהסכים לקבל את החלק הזה שבנו,

שגם לאחר תחושה גופנית טובה בגוף אחרי שדייקנו. פחות נפיחות, כאב ועודף משקל עדיין יחוש FOMO.


והדבר האחרון והחשוב ביותר הוא לעצור מידי פעם. ואפילו לשריין ביומן זמן לעצירה של כמה דקות

להכנס פנימה ולשים לב מה הגוף והנפש שלנו צריכים ורוצים עכשיו. הם יודעים יותר טוב מכל הקולות

האחרים שם בחוץ.


בסדנאות ריסטארט התזונה אנחנו גם ממקדים את עצמנו למטרות

וגם נותנים מקום לתחושות והצרכים הרגשיים. הנה הפרטים