איך אנחנו מגדירים את עצמנו


פוסט ראשון בבלוג שלי - אלמוג גולד

בלוג חדש. מזל טוב.

הפוסט הראשון בבלוג כאן אמור להציג את עצמי.

כמה "אמורים" יש לנו בחיים.

תבניות מוגדרות.

שאנחנו לפעמים מצפות מעצמנו ללכת בהן

אולי אפילו יותר ממה שאחרים מצפים מאיתנו.

לתבניות האלו אכן יש תפקיד משמעותי

בתפקוד הפזיולוגי

ואפילו לפי מחקרים על אושר.

הבעיה מתחילה כשהן מרגישות לנו מאולצות,

וגורמות לנו דווקא ההפך מאלו:

הרגשה שזה לא אנחנו, לא מתאים ומדויק

לא עובד, לא יחזיק לאורך זמן...

פוגע לנו בבריאות הגופנית או הנפשית, במקום לחזק אותנו.

מוכר לך?

אז היי, אני אלמוג גולד רוטנברג

תבניות נותנות לי וודאות ובטחון

ושהן מעוררות בי מצוקה, אני מאמינה ביצירת תבנית אישית משלי.

נולדתי לשם אסתר

שיניתי בגיל 17 לאלמוג

זה קרה כשלמדתי במגמת אמנות.

ושמתי לב שממש קשה לי לחתום

את השם שלי בשולי הציורים

בכל פעם לפני שהמורה עשתה ביקורת עבודות.

יש לי שני ילדים ביולוגיים

ועוד אחד שקיבלתי במתנה מבן זוגי.

למדתי ואני לומדת מהם המון

בעיקר על עצמי. לא תמיד זה קליל ונעים.

אני חיה בתל אביב

נהנית מהקצב, התנועה, המגוון

ויש בי חלק שחולם לעבור יום אחד

לכפר. לשקט. לטבע.

אני יודעת שאני זקוקה לגם וגם.

וכרגע מה שעובד לי

זה לסגור כל חודש ביומן סופ"ש ארוך

במקום עם המון עצים, פרחים ושקט.

איך אנחנו מגדירים את עצמנו? אלמוג גולד

אני אוהבת אוכל חם.

מרק הולך אצלי גם בקיץ

זה אפילו מתאים למזג הפיולוגי שלי

עפ"י הגישה הסינית-מקרוביוטית.

חלק משמחת החיים שלי היא

עוגת שמרים של אמא

או עוגת גבינה אפויה.

למרות שהתזונה שלי אינה כוללת גבינות בשוטף.

כשמתעניינת בתהליך שואלת אותי

מה השיטה שאני עובדת בה

זה מכווץ אותי.

למה שמישהי תרצה שיטביעו בה

עוד תבנית גנרית?

לא מגיע לה שיתפרו תבנית הוט קוטור

עבורה ולכבודה?

גם בסדנאות כל אחת לוקחת לה את שלה.

תבניות טובות

הן כאלו שאפשר להכנס אליהן,

לשהות בהן ולצאת מהן

ושהמעברים בין המצבים האלו מסונכרנים

עם התנועה הפנימית שהגוף שלנו מבקש.

בואי נמצא את התבנית שעובדת לך.